שולחן הטהור

לקט הלכות מספר 'שולחן הטהור' ו'זר זהב' לרבינו יצחק אייזיק מקאמרנא זי"ע

דין איך לנהוג בקדושת התפילין. סימן מ

להניחם על השלחן מגולה דהוי ביזוי מצוה, אבל כשמונחים על הראש אין בזה ביזוי אם אינו מכסה אותם, ולכן אם צריך להתפלל מתוך הסידור ואי אפשר לכסותם אין קפידא כל כך". אבל בשעת קריאת שמע ותפלה יכסה אותם לקיים דברי מרן אלקי"י:

~~~~ מסגרת השלחן ~~~~

של ראש טוב להיותם גלויים ונראים, דכתיב וראו כל עמי הארץ וגו' וא"ר אליעזר אלו תפילין של ראש, עכ"ל. ובערוך השולחן (סימן כז סקט"ו) כתב - דמש"כ דהשל ראש צריך שיתראה לכולם כדכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ודרשינן אלו תפילין שבראש, אין הכוונה שאסור לכסותם דמותר לכסותם בטלית או בחפץ אחר דלא הקפידה תורה רק על המקום וכו', וכן פסקו הגדולים, ע"ש. וע"ע בשע"ת (שם סק"א) ובארצות החיים (שם המאיר לארץ סק"ט).

ג. בספר עשר קדושות (מר' ישראל בערגער, ערך ר' צבי מזידיטשוב מערכת ב' אות צד) כתב רבינו צבי מזידיטשוב זי"ע הזהיר: שלא יהיה התפילין מגולים כשחלצם, והיה תקנה מי שיניחם מגולה בלא כיס נתן קנס קווארט יין שרף. פעם אחת היה רבינו נפתלי מרופשיטץ זי"ע שם, והניח התפילין בלא כיס, והוכרח לשלם הקנס. אמר לו רבינו הטעם: כי תפילין נקרא 'אות', ומילה נקראת 'אות', כשם שמילה אין לגלות רק לעת הצורך, כן תפילין אין נכון להיות מגולה, ואם לאו נקרא ח"ו 'מפיר ברית'. וגם אמר טעם פנימי. ואמר רבי נפתלי מרופשיטץ: אילו לא באתי אלא בשביל זה די. וכן בספר דרך צדיקים (פ"ו אות ט'. מר' אברהם יעלין מווענגראב, תרע"ב. בעמח"ס ארך אפים) כתב - עוד ראיתי שם אצל הה"ק ר' אליעזר צבי מקאמרנא ז"ל שמקפידין מאד שלא להניח תפילין מגולים על השלחן אף זמן מועט, ואם אחד מניח קונסין אותו לקרוע מיד התפרות, ואני לא ידעתי מזה ויצאתי לנקבים קטנים והנחתום מגולה, וכבואי והנה התפילין ניתנו לבן הרב ורצו לקנוס כנ"ל, והתנצלתי לפניהם שאני גר מארץ נכריה ולא ידעתי מנהגם והחזירום לי.

ד. כ