בס"ד
נעם הארץ

לכבוד שבת קדש – פרשת בשלח תש"ף

וזהב הארץ ההיא טוב – זו תלמודה של א"י

דף שבועי לעיסוק בסוגיות ארץ ישראליות – נכתב ע"י ח"י עמיצור

בנסיון. מהן אם כן הנסיון ? התורה לא פירשה מהו, אך מהקשרם של הדברים עולה שהוא קשור בחוק ובמשפט . עלינו לברר על כן מה היו החוק והמשפט שניתנו במרה. במדרשי חז"ל מצאנו דעות שונות על מהות החוק והמשפט שניתנו במרה. הגמרא בסנהדרין (נו ע"ב) למשל מזכירה דינים, שבת וכיבוד אב ואם.

אז מהו החוק שאליו התכוונה התורה? ניתן לפרש את המילה "חוק" – בכך שעניינה כאן הוא מידה קצובה, ובעיקר מנת מזון קצובה. כך מתפרשת המילה "חוק" בפסוקים רבים, לדוגמה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֶת פַּרְעֹה וְאֶכְלִוּ אֶת חֲקָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה (בראשית מ"ז,כב); לָכֵן הִרְחִיבָה שְׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חָק (ישעיהו ה׳, יד), והכוונה שהאדמה פתחה פיה ובלעה אנשים רבים שלא במידה. וַתִּתֵּן טְרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ (משלי ל״א, טו); הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֲקִי (משלי ל׳, ח) ועוד. עיון במצוות הקורבנות מעלה כי כל "חוק" שבפרשיות הקרבנות ומתנות הכהונה - משמעו מנת לחם קצובה.

מהו אם כן החוק שקבע ה' במי מרה ? כשהומתקו מי הבאר, קבע ה' חוק - מכסה ומידה - כמה מים זכאי כל אדם לשאוב עבור עצמו, עבור משפחתו ועבור מקנהו. בלא קביעת מנת חוקו של כל אחד ממי הבאר, קשה לתאר ולדמיין את מה שעלול היה לקרות כאשר שישים ריבוא אנשים צמאי מים, לאחר שלושה ימי הליכה במדבר, היו מתנפלים על המים, הם ומשפחותיהם ומקניהם. ה"חוק" (=המכסה) חייב "משפט" - קביעה בפועל של מכסת כל משפחה. במרה הועמד לראשונה עם העבדים, שיצאו זה עתה לחירות, במבחן של כבוד הדדי, של התחשבות בזולת, ובעיקר - של משמעת. כל אלו הם מושגים ראשוניים ויסודיים בדרך לבניין חברה מתוקנת, עם ולאום; מושגים ראשוניים בדרך לחירות. מבחנה של החירות אינו ביכולתו של אדם לעשות ככל העולה על רוחו, אלא ביכולתו לפעול כרצונו ומתוך בחירה חופשית, ויחד עם זאת- להישאר אדם במובן המוסרי, האנושי והתרבותי. לכן, זהו גם מבחנם של חברה בת-חורין ושל עם בן-חורין. כך עולה גם מהאירוע הבא המופיע בפרשה. משהגיעו בני ישראל למדבר סין, כלה הלחם מכליהם, וברעבונם - התלוננו. בעקבות זאת המטיר להם ה׳ את המן. ושוב, גם בסיפור המן, המחיר הוא נסיון: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמֶיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יְוֹם בְּיוֹמוֹ לְמָעַן אֲנַפֶנּוּ הֲיֵלֶךְ בְּתוֹרָתִי אִם־לֹא (ט"ז, ד). בפרשת

וַיְהִי בְּשַׁלַח פַּרְעֹה אֶת־הָעָם וְלֹא־נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הָוּא ... וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת־הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר (שמות יג:יז-יח). עם ישראל יוצא ממצרים כשמטרת פניו הליכה לארץ ישראל. זהו ענינה של יציאת מצרים, כפי שאמר הקב"ה למשה וְאֵרֶד לְהַצִילְוֹ... וְלְהַעֲלֹתוֹ מִן־הָאָרֶץ הַהִוא... אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלֶב וּדְבָשׁ. והנה הקב״ה מוביל את העם בדרך אחרת, עוקף ארץ פלישתים דרך המדבר.

האם מטרת המעקף היא רק להימנע מהליכה דרך ארץ פלישתים ? אם כן, מדוע טורחת התורה להדגיש כי הקב"ה מוביל את העם דרך המדבר. מה ענינו של המדבר כאן ? מעיון במקורות שונים מסתבר כי ההליכה דרך המדבר היא מטרה בפני עצמה, לא רק ברירת מחדל של לא ללכת דרך ארץ פלישתים. כך למשל הנביא הושע לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהָלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר (הושע ב:טז). התורה עצמה אומרת וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנְתְךָ לְנַסְתְּךָ ... וַיְעַנְךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיֹּאכַלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמָעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל־ הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחֵיה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצֵא פִי ה' יִחֶיֶה הָאָדָם: (דברים פרק ח).

נראה אם כן שלנדודי בני ישראל במדבר הייתה משמעות נוספת, מלבד הצורך לעקוף את ארץ פלישתים – ניסיון. הנביא עמוס פותח לנו צוהר נוסף להבנת ההליכה במדבר. וְיַוּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן: הַזְבָחִים וּמִנְחָה הָנַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל: (עמוס ה:כד-כה). בהליכה במדבר מתגלה משפט וצדקה. מוצא פי ה' אינו זבחים וקרבנות אלא משפט וצדקה. ההליכה במדבר מתוך מצוקת הרעב באה לגבש את עם העבדים שיצאו ממצרים לעם הנושא את דגל הצדקה, המשפט והשוויון החברתי – מוצא פי ה'. עליו עתידים הגויים לומר: וּמִי גְוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לְוֹ חֲקִים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם (דברים ד', ח).

ננסה ללכת בעקבות פרשנותו של הרב מדן לאירועים המופיעים בפרשתנו. האירוע הראשון הוא המים במרה. וַיַּסַע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיִּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיִּלְכְוּ שְׁלְשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יכְלוּ לִשְׁתַּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֶם... וַיִּלְנוּ הָעָם עַל־מֹשֶׁה לֵאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרָהוּ ה' עֵץ וַיִּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמַּיִם שָׁם שָׁם לָוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: עיון בפסוקים מגלה שמטרת המתקת המים לא הייתה רק להרוות את צימאון שלושת הימים, אלא להעמיד את העם

הדף מוקדש לע"נ אבי מורי יעקב עוזיאל עמיצור ז"ל